ביבליוגרפיות ממעוף הציפור: מבט כללי על השיטות לכתיבת מקורות

שיטת ההפניות משפיעה גם על הנראות של הטקסט, על נעימות הקריאה בו, על נוחות השימוש של הקוראים, וגם מושפעת ממוסכמות דיסציפלינריות. לכן כדאי לדעת איך להתאים לכל טקסט את שיטת ההפניות המתאימה לו, ולא לכפות עליו שיטת הפניות מעולם תוכן אחר, שעלולה להקשות על ארגון המקורות ולעורר רתיעה בקוראים – אם באקדמיה ואם בציבור הרחב. 

סביר להניח ששום דבר לא רע בה, והיא שיטה טובה :)) אבל כאמור אין שיטה אחת שמתאימה לכל התחומים, ומכל מיני סיבות ייתכן שתתבקש/י לכתוב או לערוך בשיטה אחרת. כדאי גם לזכור שלכתיבת הפניות יש היגיון, ופה ושם מסתובבות גם הנחיות שמכל מיני סיבות הן לא הגיוניות, ולכן כדאי לתקן אותן. היכרות עם ההיגיון של כתיבת ההפניות תאפשר לקבל החלטה מקצועית ומושכלת. 

APA היא שיטה מוכרת וטובה, עם הנחיות מצוינות, אבל יש לה מגבלות, ולכן לא תמיד היא השיטה המוצלחת ביותר בשביל הטקסט. יש גם תחומים שבהם השיטה הזאת איננה מקובלת, ולכן כדאי להכיר גם שיטות אחרות. 

נכון, התוכנות האוטומטיות עוזרות מאוד, אבל הן לא פתרון מושלם. ראשית – בעברית יש בהן הרבה מאוד בעיות, ולכן תמיד צריך לעבור אחריהן ולתקן את הפריטים באופן ידני. בהקשר זה גם חשוב לדעת על מה להקפיד בעברית – וגם בזה נעסוק בקורס; שנית – גם באנגלית יש בהן טעויות, ולכן צריך לעשות אחריהן הגהה – ולשם כך צריך לדעת את הכללים; ושלישית – כשבוחרים את השיטה שהמערכת האוטומטית תכתוב בה, כדאי להכיר קצת את המאפיינים של השיטות השונות. יחסוך שלבים של ניסוי וטעייה. 

במקרה כזה הקורס אכן אינו נחוץ, אלא אם יש רצון לפנות גם ללקוחות חדשים, שאולי ירצו להתייעץ איתך על שיטת ההפניות הרצויה. ידע רחב ותמונה רחבה יאפשרו לך לקבל החלטה מושכלת ומקצועית. 

במקרה כזה הקורס אכן לא נחוץ. עם זה, בעיקר בתוכניות הבין-תחומיות ההנחיה בדרך כלל כללית יותר – כל שיטה שתיבחר טובה, ובלבד שתהיה מסודרת ועקבית. במקרה זה כדאי לבחון את השיטות מראש ולהתאים את השיטה לאופי המחקר ולסוגי המקורות המשמשים בו. שיטה שטובה למחקר כמותני לא תמיד מתאימה למחקר היסטורי, ושיטה שמתאימה למחקר המבוסס על ראיונות לא תמיד מתאימה למחקר המבוסס על טקסטים ישנים. בחירה מושכלת מוקדמת של שיטת ההפניות יכולה לחסוך הרבה בלגן וכסף בהמשך, בייחוד כשמדובר במחקרים גדולים.