או בשמו המלא של המאמר הזה: “למה קשה לנו לכתוב? על המורה להיסטוריה ועל הקלות בלתי נסבלת של העתק-הדבק”.
כתיבה היא תהליך יצירתי, אבל גם טכניקה נרכשת.
ולמה לפעמים קשה לנו לכתוב? מכל מיני סיבות, הפעם נתעכב על סיבה אחת שאותה אני מכנה “הקלות הבלתי נסבלת של העתק-הדבק”.
כשהייתי תלמידה בחטיבת הביניים, לפני עידן המחשבים האישיים והאינטרנט, הייתה לי מורה להיסטוריה, בתיה פוגל שמה – טיפוס מיוחד, לא לכל טעם. אני עצמי מצאתי בה מורה מרתקת ומאתגרת מבחינה אינטלקטואלית. עד היום אני זוכרת כמה מהנושאים שלימדה וכן את הנחיותיה לכתיבת עבודה אקדמית:
בעיקרון כך כותבים עבודה אקדמית גם בימינו: כותבים ראשי פרקים, ואת החומרים שאנו קוראים וכותבים אנחנו משבצים במקומות המתאימים, לפי ההקשר. ואולם הבדל טכנולוגי אחד יוצר הבדל מהותי: כיום איננו נדרשים לסכם ולכתוב בכתב ידנו את החומרים הרלוונטיים, אלא רק להעתיקם בקלות רבה מהטקסט המקוון לקובץ המסמך.
לכאורה קיצור דרך טכנולוגי, אבל אליה וקוץ בה – בשיטה זו איננו נדרשים עוד לעבד את הטקסט, לשקול לשם מה לטרוח ואם יש בדברים תועלת, ולתמצתם כדי שלא נידרש להעתיק עמודים שלמים. כיום כל פסקה שקשורה איכשהו לנושא שלנו מועתקת בקלות ונוספת לטקסט, וכך מצטברים במחשבנו טקסטים ארוכים ומשפטים שנולדו בהקשר אחר.
מצד אחד המידע אינו אובד והדברים נותרים בהקשרם, אבל מצד שני הטקסט שלנו הולך ומתמלא “רעש”, שלא רק שאיננו הכרחי לטיעון, אלא גם מטשטש לנו את הדרך ומפריע לנו לחדד את הדברים. בשלב הזה לא פעם אנחנו נתקעים: שוכחים מנין באנו ולאן אנחנו הולכים.
מה עושים? כמו תמיד גם כאן נחוצה קודם כול מודעות. מודעות הן להנחיותיה של המורה להיסטוריה איך כותבים עבודה, כל עבודה; ומודעות לקלות הבלתי נסבלת של הפונקציה העתק-הדבק ולחיוב שהיא מחייבת אותנו לדלל את הכתוב, לוותר על פרטים לא רלוונטיים ולנסח במילים שלנו את הדברים.
כתיבה נעימה : )
קרן
מלאו את הפרטים כאן
שום הודעה לא הגיעה? חפשו בלשונית של קידום מכירות