בחרתם נושא, הגדרתם מה מעניין אתכם, קראתם, כתבתם לעצמכם הערות, חשבתם, אפילו יש לכם טענה כללית.

מה עכשיו?

בכתיבה עיונית בכלל ואקדמית בפרט יש פרדוקס: מצד אחד ניצב הכותב, שרוצה לומר משהו חדש ולשם כך עליו להפעיל את דמיונו, לחבר חיבורים שלא נעשו, להיות יצירתי. ומן הצד השני ניצב הקורא, שצריך מול עיניו טקסט מעניין אבל מאורגן, בעל היגיון פנימי, שדבר מוליך בו לדבר, כזה שמאפשר לו להבין מה בעצם הכותב רצה לומר. 

אז איך משלבים בין חשיבה יצירתית לבהירות? 

כמו בכל דבר שקשור בכתיבה, גם כאן אין נוסחת קסם, אבל אפשר ללמוד מניסיונם של אחרים. יש אנשים שחושבים וחושבים, מעלים רעיונות ומבטלים אותם, ובסופו של דבר מתיישבים, כותבים בראש העמוד את השאלה המעניינת אותם ומתחתיה מפרטים ראשי פרקים שמבטאים את מסגרת הרעיון. מתחת לכותרות מוסיפים תתי כותרות ולעתים גם סעיפים, וכך מתארגן לו הטיעון כרצף לוגי של טענות וטענות משנה המוביל לטענה העיקרית שאליה הטקסט חותר. כשמתגבש מבנה הגיוני וברור, הם מעבים את הטענות, מוסיפים הסברים, דוגמאות, אסמכתאות והרחבות ובסופו של דבר כותבים מבוא וסיכום. זו הדרך הקלסית, והיא מצוינת למי שיכול לעבוד כך שכן היא מאפשרת עבודה יעילה מתוך שמירה על בהירות הטיעון.

אבל יש אנשים שבשבילם הדרך הזאת לא עובדת. הם חושבים בתנועה, תוך כדי כתיבה, וכשעליהם לארגן את הטיעון מראש, הם נתקפים שיתוק. במקרים האלה נחוצה דרך אחרת, שאת הביטוי הקיצוני שלה שמעתי ממדריכות של סטודנטים עם ליקויי למידה.* הן ממליצות לכבות את צג המחשב ופשוט להתחיל לכתוב: ללא בקרות, ללא שיפוט, ללא ניסיון לארגן את הכתוב, ללא תיקונים. פשוט לתת למחשבות לרוץ לכל הכיוונים ולראות מה יצא. אחר כך אפשר לחזור אל הטקסט, לאתר בו את הטענות ואת האמירות העיקריות, לארגן אותן באופן הגיוני ומכאן להמשיך.

רוב הכותבים נעים בדרך כלל בין שני הקטבים הללו ומשלבים מינונים כאלה ואחרים של כתיבה מאורגנת ומובנית מכאן וכתיבה חופשית וזורמת מכאן. בכל מקרה כשהטקסט כתוב צריך לחזור אליו, לעבד ולהדק אותו, ולשם כך אפשר להיעזר באינטואיציה ובהיגיון או בכלים שיטתיים יותר שמאפשרים להתרחק ממנו ולהסתכל עליו מחדש.

כך או כך בשלב הזה חשוב לחדד את הטיעון ולהבחין בין מה שנחוץ לנו ובין מה שמיותר: לאתר משפטים מלאי השראה שהוצאנו תחת ידינו ברגעים של חסד ושאת המובע בהם כדאי לחדד ולהדגיש; או כאלה ששירתו אותנו בכתיבה, אבל בשלב הזה כבר עשו את שלהם ומהם כדאי לנו להיפרד.

כתיבה נעימה : )
קרן