בעשרים השנים האחרונות, מאז תום לימודי העריכה, ערכתי עשרות מאמרים וספרי עיון להוצאות אקדמיות מובילות ולכתב עת קבוע אחד (לפירוט ראו כאן), וכן עבודות מחקר (תזה ודוקטורט) ומאמרים לפרסום.

עם הזמן מצאתי את עצמי יותר ויותר מתערבת בתוכן – לא מצד הטענות שבו (זה של הכותבות והכותבים!), אלא מצד הבהירות שלו: מה חוזר על עצמו? מה חסר? היכן יש סתירות? מה מקדים את המאוחר? איפה כדאי לארגן את כל הנושא מחדש? ואיפה כדאי להנחות את הכותבים לעשות זאת?

נוסף על התוצר המיידי – “הרבה יותר ברור!// לא האמנתי שאצליח להגיש// המאמר התקבל!// אישרו לי את הדוקטורט!” – התברר שהעבודה המשותפת עזרה לכותבות ולכותבים לשפר את יכולת הכתיבה שלהם. הבנתי שיש כאן שיטה: צורת הסתכלות, עקרונות עבודה שעוזרים הן לכתיבה והן לעריכה וניתנים ללימוד. הוראה של סטודנטיות וסטודנטים לתואר שני חשפה את “הסתבכויות הכתיבה” של תלמידי מחקר וחוקרים בשלבים המוקדמים של המחקר, והוראה בתוכנית לעריכה חידדה את הצרכים של עורכות ועורכי לשון שרוצים לעסוק בכתיבה אקדמית. לימודי תואר שני בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, כולל עבודת גמר מחקרית (תזה, ראו כאן), סיפקו מבט נוסף ומעמיק על תהליך המחקר האקדמי. 

התוצר לפניכם. עריכה לשונית ואקדמית, מגוון של סדנאות לחוקרות ולחוקרים, לעורכות ולעורכים וליווי אישי הן הדרכים שבהן אפשר להיעזר בי לכתיבה ולעריכה.

מוזמנות ומוזמנים לבחון אם משהו מזה יכול לעזור גם לכם : )

להשתמע,  
קרן