אף שעד ראשית שנות האלפיים המושג של הומו דתי או לסבית דתייה לא היה קיים, כיום מדובר בתופעה ידועה ומוכרת, העומדת בלב אחת המחלוקות החיות ובועטות במגזר הציוני-דתי. לצד מפלגת נעם החרד”לית, שהמלחמה בלהט”ב היא אחת ממטרותיה העיקריות, בחלקים אחרים של המגזר הולכת התופעה של קבלת להט”ב ומתפשטת, על אף האיסור הדתי המפורש. כיצד התאפשר השינוי? 

בהרצאה זו נפנה את הזרקור לחלקן של האימהות והמשפחות בהענקת לגיטימציה לתופעה שניצניה החלו (בסתר) רק בשנות התשעים של המאה ה-20. על רקע תיאור המציאות שאיתה התמודדו הומואים ולסביות שגדלו בציונות הדתית (דחייה מוחלטת, השתקה או טיפולי המרה), נתמקד בתהליך שאפשר לאימהות להיעמד לצד הבן/בת ולקבל התנהגות שעד אז נתפסה בעיניהן לא רק אסורה, אלא גם סוטה. התיאור מלמד לא רק על התהליך שעשו המשפחות, אלא גם על מנגנונים תרבותיים שקיימים בתוך הציונות הדתית ומאפשרים לה להתמודד עם אתגרי העולם הליברלי, וכן על הזרמים השונים הקיימים בה. 

משך ההרצאה כשעה וחצי והיא מלווה במצגת.